חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

בוזגלו שלומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
11401-04-10
17.11.2010
בפני :
שרה ברוש

- נגד -
:
בוזגלו שלומי
:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. עירית קר י ית שמונה

פסק-דין

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של השופט אברהם קסירר מיום 14/3/2010, אשר דחה בקשה לתיקון כתב תביעה.

המבקש הגיש תביעה לפיצוי נזקי גוף כנגד המשיבים בעקבות תאונה אשר לפי כתב התביעה, אירעה ביום 15/2/92. התביעה הוגשה בשנת 2006.

לאחר שנערכו מספר ישיבות קדמי משפט בתיק, ניתנה ע"י בימ"ש קמא החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. תצהיר מטעם מנהל ביה"ס הוגש ביום 10/3/2008, ותצהיר של רכז הבטיחות הוגש ביום 29/6/2008. הן בתצהירו של מנהל בית הספר והן בתצהירו של רכז הבטיחות נאמר כי יום 15/2/92, הוא המועד שצוין בכתב התביעה כמועד אירוע התאונה, היה ביום שבת.

בחודש נובמבר 2009, כשנה ומחצה לאחר שהוגשו התצהירים שצוינו לעיל, עתר ב"כ המבקש לבימ"ש קמא בבקשה לתיקון כתב התביעה ע"י שינוי מועד אירוע התאונה, קרי ליום 15/2/1993, ולא המועד שצוין ואשר נטען כאמור שחל ביום שבת. יצוין ויודגש, כי לבקשה לתיקון כתב התביעה לא צורף תצהיר המאמת את האמור בבקשה, דהיינו מדוע הוגשה הבקשה בשלב כה מאוחר של הדיון, לא צוין מדוע נכתב בכתב התביעה תאריך שגוי וכיצד ומתי נתגלה השגגה. מה גם שלא אומת בתצהיר כדבעי המועד האמיתי של התאונה.

בימ"ש קמא דחה בהחלטה מפורטת ומנומקת את הבקשה.

בימ"ש קמא התייחס לאמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), התייחס לפסקי הדין הקובעים כי השאלה העיקרית שעל ביהמ"ש לבחון בבואו לתקן כתבי טענות, היא האם הפלוגתא האמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים, גלומה בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש; ציין כי הבקשה הוגשה לאחר תום שלב קדם המשפט; התייחס ליחס שבין תקנה 92 לבין תקנה 149 (ב) לתקנות, הקובעת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלותה בשלב קדם המשפט, אלא אם יוכחו קיומם של שני תנאים במצטבר: טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בימ"ש קמא בדק את הבקשה שבפניו לנוכח האמור לעיל, קבע כי כבר מתצהיר מנהל ביה"ס ניתן היה ללמוד כי המדובר ביום שבת וכי לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע רק כשנה וחצי אחרי סיום ההליכים המקדמיים, הוגשה הבקשה לתיקון מועד התאונה.

עוד ציין והדגיש בימ"ש קמא, כי לא הוגש תצהיר לאימות העובדות, קבע כי על פי הפסיקה זוהי דרישה קטגורית וכי המדובר בטענה עובדתית מובהקת שהיה צורך לאמתה בתצהיר.

בימ"ש קמא התייחס לגישה הליבראלית אותה נוקט בית המשפט בבואו לאשר תיקון כתבי טענות, וקבע כי חרף גישה זו, אין מקום לאשר את התיקון הן משום שהעובדות לא אומתו בתצהיר והן משום שהבקשה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר סיום קדם המשפט.

ב"כ המבקש טוען בפני, כי לנוכח הגישה הליבראלית, היה מקום לתקן את כתב התביעה כמבוקש, וכי שגה בימ"ש קמא בכך שסבר כי בהעדר תצהיר, דין הבקשה להידחות, שהרי לטעמו – מדובר בפגם פרוצדוראלי גרידא ובשל פגם כזה, בית המשפט לא היה רשאי לדחות את בקשתו.

דין הבר"ע להידחות.

אין ספק, כי "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו כך שבית משפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין נעתרים לו ברוחב לב... ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים, אינה חזות הכל ..." (רע"א 2345/98 דנגור נ' לבנה פד"י נב(3) 427, 421).

אין צורך להרבות מילים בדבר הליבראליות הנקוטה בידי בתי המשפט, אך כפי שאמר השופט רובינשטיין ברע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (לא פורסם), "ירחב הלב ויד הנימה הליבראלית תהא על העליונה. לדידי, רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק 'ההוגן'...".

כדי לבדוק אם אמנם יש לנקוט במדיניות ליבראלית ואף להתיר את תיקונו של כתב התביעה בשלב כה מאוחר לאחר סיום קדם המשפט, היה על ביהמ"ש לבדוק אם אמנם מולאו התנאים הנקובים בתקנה 143(1) לתקנות.

כדי לבדוק אם אמור להיגרם עיוות דין למבקש – התובע, היה על המבקש להמציא תצהיר בו יאמת את העובדות שתיקונן מבוקש, קרי את תאריך התאונה הנכון, מתי למד על כך ולמצער – היה עליו לפרט בתצהיר מדוע הגיש את הבקשה כשנה וחצי לאחר שהדבר נודע לו או היה צריך להיות ידוע לו מתצהיר עדות ראשית של המנהל. כאשר מבקשים לסטות מכללי סדר הדין, המינימום הנדרש הוא להגיש תצהיר לאימות כל אלה. אין המדובר בעניין פרוצדוראלי, שהרי אינטרס הנתבעים – המשיבים כי המשפט יסתיים בלא סטיות, ועל כן צדק בימ"ש קמא בדחותו את הבקשה.

בשולי הדברים עוד ייאמר, כי אחד החריגים לתיקון כתב טענות, הוא השיהוי שבהגשת הבקשה. גם בנקיטת שיטה ליבראלית, בית משפט נותן דעתו לעניין זה ועל כן כדי להסביר את השיהוי, היה צורך במתן הסבר מאומת בתצהיר.

אשר על כן, אני דוחה את הבר"ע.

הואיל וב"כ המשיבות השאירו, בהמלצתי, את עניין ההוצאות לשיקול דעתי, איני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע היום י' כסלו תשע"א, 17/11/2010 במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>